<h1>סמ"ג עשין סימן קכ"ג</h1>
<h2>דף לה.</h2>
גרסינן בפרק שבועת הדיינים (ל"ח ב') אמר רבא האי מאן דאשבע בה' א-להי ישראל ולא אתפשיה חפצא בידיה נעשה כטועה בדבר משנה וחוזר, ומשביע בנקיטת חפץ כעין שמצינו באברהם שהשביע לאליעזר בנקיטת המילה (רש"י ד"ה לאתפוסי) שנאמר שים נא ידך תחת ירכי. אחז תפילין בידו והשביעו אינו חוזר ונשבע שהרי אחז תורה בידו וכמו ספר הוא, ודלא כרב פפא (שם), השביעו מיושב אינו חוזר ונשבע מעומד, ותלמיד חכם לכתחילה משביעין אותו והוא יושב ותפילין בידו (ע"פ רמב"ם שבועות פי"א הל' י"א—י"ב). כתב רבינו משה (שם הל' י"ג) שאין בין שבועת היסת לשבועת הדיינים אלא בנקיטת חפץ בלבד שאין הנשבע היסת אוחז חפץ. וכתב רב סעדיה, וכבר נהגו הכל להיות ספר תורה ביד חזן הכנסת או שאר העם בשעת שמשביעין שבועת היסת כדי לאיים עליו (לשון רמב"ם שם) ואומר החזן, ראובן תובע כך וכך מי שיש עליו כלום מתביעה זו יהיה באלה ויגמור החרם על המנהג זהו לשון רב סעדיה. וצריך להתישב בדבר שהרי כשמדקדק בפרק שבועת הדיינים (מ"א א' עי' תד"ה מאי) מאי איכא בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן אינו אומר דאיכא בינייהו שיהא בדאורייתא נקיטת חפץ ולא בדרבנן ומייתי לה התם בשמעתא דשבועת היסת. ויש לפרש שלא רצה לומר כן מפני ששאר שבועות דרבנן יש שם נקיטת חפץ כדגרסינן בירושלמי דפרק הכותב (כתובות דף נ"ה ב') על שבועת הפוגמת כתובתה ושאר שבועות דרבנן השנויות שם אמר רבי זירא כולם כעין שבועת התורה ירדו להם, וגם בפרק השולח (גיטין ל"ה א') גבי שבועת האלמנה דרבנן גבי נמנעו מלהשביעה פירש רבינו שלמה מפני שבועת אלמנה חמורה שיש שם נקיטת חפץ.
